השפעת לידת ילד ראשון על הזוגיות

ליהי שלום, שמי עמית אני בן 27 נשוי מזה כשלוש שנים ולפני כחצי שנה נולד לי ולאשתי בן בכור. לפני ההיריון הזוגיות הייתה בעיני טובה מאד, הייתה ביננו תקשורת טובה, בילינו הרבה, יחסי המין היו מספקים ונראה שהיינו בירח דבש מתמשך. מחודשי ההיריון האחרונים אני חש התרחקות הולכת וגדלה ביני לבינה. אשתי מאד עייפה ואני משתדל לעזור לה עד כמה שיכול אבל גם אני עובד ועייף לא פחות. בכל העיסוק האין סופי שלה עם התינוק נראה שאין לה כבר עניין גם להיות איתי. היא עצבנית, חסרת סבלנות כלפיי ולעיתים גם בוכה. החלטנו על ההיריון מתוך רצון להוסיף שמחה לבית ואני חושש כי הילד שלנו בינתיים גורם לנו רק להתרחק. קשה לי לראות את הקושי שלה אך גם אני זקוק לאישה שהייתה לי. אך יוצאים מזה?…

שלום עמית, בשיר נאמר "ילדים זה שמחה" אף אחד לא טרח לומר שלעיתים גם קשה. לידת ילד ראשון היא אחד האירועים המשמעותיים בחייו של זוג ומהווה את אחד השינויים הנורמטיביים במעגל החיים. אתה ואשתך חווים כעת שלב תקין אך מאתגר. במרבית המקרים מושם הדגש על השינויים שחווה האישה אך ללא ספק חווה הגבר שינוי מורכב בעצמו, לזכותך יאמר שאתה השכלת לעצור ולהתבונן במה שמתרחש. עם לידת התינוק חל שינוי משמעותי בכמה תחומים בחיינו. המערכת המשפחתית משתנה משני מבוגרים עצמאיים וחופשיים נהפכים לשלישייה ונוסף לתפקידנו כבני זוג אנו מקבלים על עצמנו את תפקיד ההורה, המצב הכלכלי עשוי להשתנות, המצב החברתי משתנה ועשויה להיות התעניינות ומעורבות מצד בני המשפחה המורחבת. בת הזוג חווה שינויים פיזיולוגיים שמשפיעים אף הם על הזוגיות. כל אלו מצריכים התארגנות מחדש של המערכת. ארגון באופן כזה שמצד אחד נוכל לספק לתינוק הנולד את הצרכים להם הוא זקוק ומצד שני נוכל לשמר את קיום הצרכים האישיים והזוגיים.

לידת תינוק ראשון מהווה גורם לחץ בו על המערכת שהייתה עד עכשיו מאוזנת, להתאזן מחדש. לשם כך יש לשנות הרגלים, תפקידים, ציפיות אליהם היינו רגילים עד עתה ולסגל לעצמנו חדשים שיתאימו למצב החדש ויועילו לאיזון המערכת. שלב זה לוקח זמן ובדרך לשם ישנם מכשולים לא מעטים אותם יש לסמן ולנסות לצלוח. לדוג': משך הזמן הפנוי שעמד לרשותנו תרם הלידה מצטמצם באופן משמעותי, רמת העייפות עולה, מתעוררים קונפליקטים סביב הגידול כגון חלוקת תפקידים, דרכי חינוך ועוד. מבחינה פיזיולוגית אשתך חווה שינויים הורמונליים וכן עייפות מצטברת כל אלו עלולים להשפיע על מצב רוחה, רמת החשק שלה והיכולת ליהנות. הקרבה הגדולה שנוצרת בינה ובין בנכם הינה דרך הטבע לגרום לה לטפל ברך הנולד. למשך תקופה מסוימת אשתך עשויה לחוש מסופקת ממגע פיזי אינטנסיבי עם התינוק (הנקה, החזקה על הידיים וכו') ועליך כבן הזוג לקחת נשימה ארוכה להיעזר בסבלנות ולתת בתקופה זו לבת זוגתך לחוות תחושות אלה. כיוון שהצרכים שלך ושל אשתך עשויים להיות שונים בתקופה זו יש לנסות לקיים שיחה פתוחה וגלויה בה יביע כל אחד מכם את צרכיו ויחד תנסו לבדוק כיצד מגשרים על פערים אלו ומגיעים לעמק השווה. לפחות בשלב זה יש לוותר על הספונטניות ולתכנן מראש מפגשים זוגיים גם כאלו שכוללים בילוי משותף בבית – ארוחה לאור נרות, צפייה בסרט, אמבט מרגיע או כל בילוי שיכול להתקיים במצב הנתון. ישנה אפשרות לדבר על כך עם אשתך ולבדוק עמה לאיזה סוג של קירבה היא זקוקה או מוכנה. זו הזדמנות טובה לנצל את העזרה המוצעת ע"י קרובים שתאפשר לך ולאשתך מנוחה ופניות אחד לשנייה.

יחד עם אשתך נסו ליצור חלוקת תפקידים כזו שתקל עליה ותהפוך אותך שותף פעיל. מעורבותך חשובה הן כעזרה לאשתך אך גם כדרך עבורך ליצור קשר קרוב עם בנך ולהיות שותף בתהליך הגידול.

אם תוכל לראות מצב זה כחלק מתהליך תקין ולנסות עד כמה שניתן להיות שותף בו אולי תוכל לחוש פחות נדחק לצד ולהתמקד בחלקים החיוביים כגון" היצירה משותפת שלך ושל אשתך, ההנאה שבגידול המשותף, ההתפתחות האישית והמשפחתית וכו'.

לסיכום צריך לזכור כי זהו שלב משמעותי הן עבורך והן עבור אשתך כפרטים וכבני זוג. והוא נושא בחובו אושר, חיבור והגשמה אך גם הרבה לחצים, התמודדויות חדשות ומתחים. לך וגם לאשתך ישנה הלגיטימציה לחוש קשת של רגשות. מצד אחד אושר, שמחה והתרגשות אך במקביל גם תחושות של כעס, תסכול, עצב, קינאה, מתח, חרדה.

כל עוד ענו מוכנים להיות קשובים זה לזו, לבטא באופן גלוי תוך התחשבות את עמדתנו ולנסות להבין את האחר. נוכל לקיים תקשורת מועילה ולא לצבור מתיחות וכעסים. הבסיס הזוגי החיובי אותו תיארת הקיים בינך ובין אשתך יאפשר לשניכם לצלוח תקופה זו.

בכל מצב אם נראה לך או לאשתך שיש בכך צורך (מצוקה נפשית, ירידה בתפקוד, מצב רוח ירוד וכו') ניתן לפנות להתייעצות עם מטפל זוגי ורופא המשפחה שיאבחן ויסייע לה ולך לעבור תקופה זו.

בברכה,
ליהי הימן גלט
מטפלת אישית, זוגית ומשפחתית מוסמכת