זוגיות בזמן מחלה
זוגיות / / נובמבר 08, 2015
בכל קשר זוגי אנו נאלצים להתמודד עם מחלות של בני זוגנו. אם מדובר במחלה מינורית חולפת/ תסמינים גופניים ואם מדובר במחלה כרונית. בשני המקרים מהווה מחלה מקור לחץ עבור המשפחה והזוגיות. הלחץ מתחיל כאשר תפקודו/ התנהלותו והרגשתו של בן/בת הזוג החולה משפיע ומשנה את מערך היחסים והכוחות בבית. גם אם מדובר בחולי חולף, לעיתים בן הזוג החולה מוגבל בתפקודו, זקוק לסיוע ואינו יכול לבצע את תפקידו כפי שרגיל ביום יום. במקרה הטוב, ידאג בן הזוג השני לסייע לו ולהחליפו או לדאוג לגורם אחר שייבצע זאת. דאגה ועזרה זו יכולה רק לקרב בין בני הזוג, לעיתים לעורר צדדים של אמפתיה חמלה והתגייסות שאנו לא פוגשים כל יום בבני זוגנו. במקרים אחרים עלול להתעורר כעס, אדישות או תוקפנות על כך שעומס המטלות נופל על אדם אחד.
במקרים של מחלה כרונית הנושא מורכב יותר. ישנה משמעות למי מבני הזוג חלה, באיזו שלב של החיים ומה הצפי של המחלה. באופן מגדרי סטיגמטי כאשר הגבר הוא החולה, ישנה צפייה חברתית תרבותית כי לאישה נטייה טבעית להיכנס לתפקיד של טיפול (גם אם זו אינה נטייתה הטבעית או רצונה). בעוד עבור הגבר כניסה לתפקיד המטפל בזוגתו יהיה עבורו עפ"י רב שינוי בפוזיציה הראשונית. בשני המגדרים בכל מקרה זהו שינוי ממאזן הכוחות המוכר שקדם למחלה גם במקרה שמראש אחד מבני הזוג היה רגיל להיות "מטופל" והשני "מטפל", בשל אינטנסיביות וקביעות התפקיד כעת.
בנוגע לשלב בחיים בו פוקדת מחלה כרונית את אחד מבני הזוג. כאשר מחלה מתעוררת בשלבים מאוחרים של החיים למרות הקושי הרב שמתלווה לכך וההפרה של שגרת החיים, אנו במובן מסוים מוכנים לכך מתוך הכרות והבנה שזהו מהלך טבעי של החיים. כאשר מתעוררת מחלה בתקופה בה בני הזוג צעירים יותר, הדבר עפ"י רב מפתיע וחורג מאורח החיים הרגיל. אם בגילאים מבוגרים תפקידנו הולכים ומצטמצמים, כאן בשלב זה של החיים, למחלתו של בן זוג עשויה להיות פגיעה משמעותית בתפקודו במישורי חיים שונים. יכולותיו כבן זוג, מגדל ומטפל לילדיו, תומך בהוריו, עובד ומפרנס.
לגבי מהלך המחלה (הצפי), כמובן ישנה משמעות לכך האם המחלה הינה כזו העלולה לסכן חיים או רק משנה אורח וסגנון חיים.
כיצד אם כן ניתן להמשיך ולנהל זוגיות לצד מחלה? כמובן שיש משמעות לדרך בה התנהלה הזוגיות טרם פרוץ המחלה וניתן לשער שזוגות שניהלו מערכת יחסים שוויונית, עם תקשורת פתוחה, קרבה ואינטימיות יצליחו לארגן את הקשר גם למשבר מסוג זה.
אך גם במקרים אלו ובוודאי במצבים בהם הקשר מורכב יותר יש צורך בהתארגנות מחדש.
לתוך הקשר הזוגי מתנקזים כעת רגשות קשים של לחץ, חרדה, דאגה ותסכול. מתחים מעומסי התפקידים השגרתיים ואלו שנוספו בשל המחלה, הן לחולה והן לבן/ בת זוגו.
על בני הזוג להגיע לאיזון מחודש של הקשר בינהם, לאור הנסיבות המשתנות. יש לקיים ראשית שיחה על אותם שינויים שעובר הקשר והשלכותיהם לאור התחושות שמצב זה מעורר בכל אחד מבני הזוג. דברים שלא יאמרו כעת בפתיחות עלולים להתעורר בהמשך בצורה של כעס וריחוק. יחד יש לתכנן את מידת המעורבות של בן הזוג הבריא במחלת בן הזוג החולה. הדרך בה בן הזוג הבריא מצד אחד מתגייס ומסייע לחולה אך מנגד ממשיך לנהל אורח חיים "בריא" מבלי לחוש רגשי אשם.
באם הדבר אפשרי, ייטב אם בן הזוג הבריא ישמש מלווה תומך ולא מטפל סועד. כאשר הדגש הוא להמשיך לקיים קשר שוויוני ועד כמה שניתן להימנע מלקבע את הזוגיות כקשר בין הורה (המטפל) וילד (החולה). לעיתים קיימת נטייה הן של החולה להיכנס ל"תפקיד" ולוותר על יכולותיו מסיבות שונות ומנגד יכולה להיות התגייסות מסיבית, אולי יתר על המידה של הצד המטפל המצמצם את טווח יכולותיו של החולה ומתעלם לעיתים מרצונותיו. גם הקיצוניות השנייה בה בן זוג אחד עסוק במחלתו והשני מנותק מסבלו ומהשינוי הנכפה על אורח חייו אינו יעיל.
ייטב אם בני הזוג יוכלו לגייס לעזרתם תמיכה חיצונית שיסכימו עליה שתקל את העומס הגדול גם ככה. יש למצוא דרכים לשלב את המחלה כעוד גורם בזוגיות ולא כמרכזה ולנסות ולמצוא דרכים בהם ניתן לשמר וחזק את האינטימיות. פעילויות מהנות היכולות להתאים לשני בני הזוג, קרבה גופנית במידת האפשר, וכמובן תקשורת אינטימית. כל אלו יחזקו את החולה ויעודדו את בן הזוג התומך במאמצו.
בברכת זוגיות טובה
ליהי הימן גלט
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת